במבחן יופיעו טקסטים שונים ולאחריהם שאלות עבורן תצטרכו לבחור בתשובה המתאימה. יש לבחור את התשובה הנכונה ביותר מבין ארבעת האפשרויות. זכרו כי לכל שאלה יש תשובה אחת נכונה. במידה והינך מתלבט\ת, מומלץ לפסול תשובות.
שימו לב, המבחן כולל 15 שאלות. הזמן הכולל לביצוע המבחן הוא 15 דקות.
בהצלחה!
שים לב! באפשרותך לדלג על שאלות, ובמידה וסיימת לפני הזמן, תוכל לחזור לשאלות אלה לפי סדרן שלהן.
טקסט מס' 1
בשני העשורים האחרונים חלו התפתחויות משמעותיות במחקר ובהמשגה של הפרעות נפשיות קשות ובמתן שירותים לאנשים עם הפרעות נפשיות קשות (להלן "מתמודדים"). התפתחויות אלו הושפעו ממחקרים אשר הראו שמהלך המחלה ותוצאותיה הם הטרוגניים ומושפעים ממאפיינים של אבחנה וממשתנים דמוגרפיים וסביבתיים שאינם קשורים בהכרח לאבחנה, כמו רשתות תמיכה חברתיות וההקשר התרבותי הרחב. בהתאם להבנות אלו התפתחה לאחרונה מגמה לחקור את עולמו הפנימי של האדם עם המחלה, ובתוך כך להתמקד בתהליכים סובייקטיביים.
סכיזופרניה, יותר מכל מחלה נפשית אחרת, נתפסה כבעלת מאפיינים של פסימיות ושל הידרדרות. המקור לפסימיות זו היא בגישתו של קרפלין מלפני יותר ממאה שנה. הוא נתן למחלה את השם שיטיון נעורים ואפיין אותה בהידרדרות מוקדמת בחשיבה, ברגש ובמוטיבציה ובהתנהגות המובילה לדעיכה. במשך השנים נוספו עוד מאפיינים למחלה, אך מאפיין ההידרדרות נותר מאפיין מרכזי. הפסימיות השפיעה על אופי ההתייחסות של אנשי המקצוע והחברה לאנשים הלוקים בסכיזופרניה כמו גם על מידת התקווה והצפיות של קרובי המשפחה ושל המטפלים. רק בשנות ה-60 וה-70 הצליחו להפריך את ההנחה שסכיזופרניה מובילה בהכרח לדעיכה בזכות התקדמות ניכרת בשיטות הסיווג הפסיכיאטרי. מחקרי אורך הראו שמהלך המחלה הוא הטרוגני הרבה יותר ממה שחשבו קודם לכן. המחקרים הראו כי מצבם של מטופלים רבים השתפר באופן משמעותי כשנבדקו לאחר כ-20-40 שנה, והמאמרים חשפו שבין מחצית לשני שלישים מבין 1300 ויותר נבדקים הראו שיפור משמעותי אחרים עשרים שנה. למרות הממצאים האופטימיים והעדויות באשר למהלך ההטרוגני של המחלה ניכרת הסתייגות לוותר על התפיסה הישנה שהמחלה מובילה בהכרח לדעיכה.
בעשורים האחרונים התאוריה הנרטיבית תופסת מקום חשוב בתחום הטיפול במחלות הנפש. תאוריה זו מאפשרת ללמוד על החוויה הסובייקטיבית של מחלת הנפש ולהתקרב להיבט האישי של החוויה האנושית. כמו כן היא מראה כיצד סיפורים אישיים, על ממדיהם הרבים, "מכניסים" את המאזין למציאות הפנימית המתוארת. על פי תאוריה זו, סיפור החיים חושף ומבטא את זהותו של המספר באמצעות המשמעות שהוא מעניק לחייו ולאירועים שהוא חווה, ובו בזמן הסיפור הוא אמצעי שדרכו מתגבשת הזהות האישית.
היות שרוב המחקרים בתחום ההפרעות הנפשיות מתמקדים בסימפטומים, תחומים אחרים, כגון, בריאות, מסוגלות ואסטרטגיות התמודדות, הוזנחו במידה רבה. המטופלים הורגלו לשאלות באשר להיבטים רפואיים של מחתם והופתעו כשנשאלו אם יש להם שיטות להתמודד עמה. דרכי ההתמודדות העיקריות שדווחו בספרות כוללות זיהוי מוקדם של סימפטומים פרה-פסיכוטיים המשמשים כאות אזהרה, שינויים במידת המעורבות והפעילות, מתן הוראה או פקודת עצמי והשבת מלחמה. ההתמודדות הפעילה עם המחלה באמצעות חיפוש משמעות, הגדרת מטרות, בחירת האמצעים להשיגן וניתוב דרך מעבר למחלה השפיעו על השימוש הגובר במושג ההחלמה. בשימוש במושג החלמה יש ניסיון להתייחס לתהליך האישי של צמיחה וגדילה לצד ההתמודדות עם המחלה. הכוונה היא לתהליך של התפתחות ומציאת משמעות ומטרה בחיים שהיא מעבר למחלה.
ממה מושפע מהלך המחלה?
טקסט מס' 1
בשני העשורים האחרונים חלו התפתחויות משמעותיות במחקר ובהמשגה של הפרעות נפשיות קשות ובמתן שירותים לאנשים עם הפרעות נפשיות קשות (להלן "מתמודדים"). התפתחויות אלו הושפעו ממחקרים אשר הראו שמהלך המחלה ותוצאותיה הם הטרוגניים ומושפעים ממאפיינים של אבחנה וממשתנים דמוגרפיים וסביבתיים שאינם קשורים בהכרח לאבחנה, כמו רשתות תמיכה חברתיות וההקשר התרבותי הרחב. בהתאם להבנות אלו התפתחה לאחרונה מגמה לחקור את עולמו הפנימי של האדם עם המחלה, ובתוך כך להתמקד בתהליכים סובייקטיביים.
סכיזופרניה, יותר מכל מחלה נפשית אחרת, נתפסה כבעלת מאפיינים של פסימיות ושל הידרדרות. המקור לפסימיות זו היא בגישתו של קרפלין מלפני יותר ממאה שנה. הוא נתן למחלה את השם שיטיון נעורים ואפיין אותה בהידרדרות מוקדמת בחשיבה, ברגש ובמוטיבציה ובהתנהגות המובילה לדעיכה. במשך השנים נוספו עוד מאפיינים למחלה, אך מאפיין ההידרדרות נותר מאפיין מרכזי. הפסימיות השפיעה על אופי ההתייחסות של אנשי המקצוע והחברה לאנשים הלוקים בסכיזופרניה כמו גם על מידת התקווה והצפיות של קרובי המשפחה ושל המטפלים. רק בשנות ה-60 וה-70 הצליחו להפריך את ההנחה שסכיזופרניה מובילה בהכרח לדעיכה בזכות התקדמות ניכרת בשיטות הסיווג הפסיכיאטרי. מחקרי אורך הראו שמהלך המחלה הוא הטרוגני הרבה יותר ממה שחשבו קודם לכן. המחקרים הראו כי מצבם של מטופלים רבים השתפר באופן משמעותי כשנבדקו לאחר כ-20-40 שנה, והמאמרים חשפו שבין מחצית לשני שלישים מבין 1300 ויותר נבדקים הראו שיפור משמעותי אחרים עשרים שנה. למרות הממצאים האופטימיים והעדויות באשר למהלך ההטרוגני של המחלה ניכרת הסתייגות לוותר על התפיסה הישנה שהמחלה מובילה בהכרח לדעיכה.
בעשורים האחרונים התאוריה הנרטיבית תופסת מקום חשוב בתחום הטיפול במחלות הנפש. תאוריה זו מאפשרת ללמוד על החוויה הסובייקטיבית של מחלת הנפש ולהתקרב להיבט האישי של החוויה האנושית. כמו כן היא מראה כיצד סיפורים אישיים, על ממדיהם הרבים, "מכניסים" את המאזין למציאות הפנימית המתוארת. על פי תאוריה זו, סיפור החיים חושף ומבטא את זהותו של המספר באמצעות המשמעות שהוא מעניק לחייו ולאירועים שהוא חווה, ובו בזמן הסיפור הוא אמצעי שדרכו מתגבשת הזהות האישית.
היות שרוב המחקרים בתחום ההפרעות הנפשיות מתמקדים בסימפטומים, תחומים אחרים, כגון, בריאות, מסוגלות ואסטרטגיות התמודדות, הוזנחו במידה רבה. המטופלים הורגלו לשאלות באשר להיבטים רפואיים של מחתם והופתעו כשנשאלו אם יש להם שיטות להתמודד עמה. דרכי ההתמודדות העיקריות שדווחו בספרות כוללות זיהוי מוקדם של סימפטומים פרה-פסיכוטיים המשמשים כאות אזהרה, שינויים במידת המעורבות והפעילות, מתן הוראה או פקודת עצמי והשבת מלחמה. ההתמודדות הפעילה עם המחלה באמצעות חיפוש משמעות, הגדרת מטרות, בחירת האמצעים להשיגן וניתוב דרך מעבר למחלה השפיעו על השימוש הגובר במושג ההחלמה. בשימוש במושג החלמה יש ניסיון להתייחס לתהליך האישי של צמיחה וגדילה לצד ההתמודדות עם המחלה. הכוונה היא לתהליך של התפתחות ומציאת משמעות ומטרה בחיים שהיא מעבר למחלה.
השם "שיטיון נעורים" מכוון ל:
טקסט מס' 1
בשני העשורים האחרונים חלו התפתחויות משמעותיות במחקר ובהמשגה של הפרעות נפשיות קשות ובמתן שירותים לאנשים עם הפרעות נפשיות קשות (להלן "מתמודדים"). התפתחויות אלו הושפעו ממחקרים אשר הראו שמהלך המחלה ותוצאותיה הם הטרוגניים ומושפעים ממאפיינים של אבחנה וממשתנים דמוגרפיים וסביבתיים שאינם קשורים בהכרח לאבחנה, כמו רשתות תמיכה חברתיות וההקשר התרבותי הרחב. בהתאם להבנות אלו התפתחה לאחרונה מגמה לחקור את עולמו הפנימי של האדם עם המחלה, ובתוך כך להתמקד בתהליכים סובייקטיביים.
סכיזופרניה, יותר מכל מחלה נפשית אחרת, נתפסה כבעלת מאפיינים של פסימיות ושל הידרדרות. המקור לפסימיות זו היא בגישתו של קרפלין מלפני יותר ממאה שנה. הוא נתן למחלה את השם שיטיון נעורים ואפיין אותה בהידרדרות מוקדמת בחשיבה, ברגש ובמוטיבציה ובהתנהגות המובילה לדעיכה. במשך השנים נוספו עוד מאפיינים למחלה, אך מאפיין ההידרדרות נותר מאפיין מרכזי. הפסימיות השפיעה על אופי ההתייחסות של אנשי המקצוע והחברה לאנשים הלוקים בסכיזופרניה כמו גם על מידת התקווה והצפיות של קרובי המשפחה ושל המטפלים. רק בשנות ה-60 וה-70 הצליחו להפריך את ההנחה שסכיזופרניה מובילה בהכרח לדעיכה בזכות התקדמות ניכרת בשיטות הסיווג הפסיכיאטרי. מחקרי אורך הראו שמהלך המחלה הוא הטרוגני הרבה יותר ממה שחשבו קודם לכן. המחקרים הראו כי מצבם של מטופלים רבים השתפר באופן משמעותי כשנבדקו לאחר כ-20-40 שנה, והמאמרים חשפו שבין מחצית לשני שלישים מבין 1300 ויותר נבדקים הראו שיפור משמעותי אחרים עשרים שנה. למרות הממצאים האופטימיים והעדויות באשר למהלך ההטרוגני של המחלה ניכרת הסתייגות לוותר על התפיסה הישנה שהמחלה מובילה בהכרח לדעיכה.
בעשורים האחרונים התאוריה הנרטיבית תופסת מקום חשוב בתחום הטיפול במחלות הנפש. תאוריה זו מאפשרת ללמוד על החוויה הסובייקטיבית של מחלת הנפש ולהתקרב להיבט האישי של החוויה האנושית. כמו כן היא מראה כיצד סיפורים אישיים, על ממדיהם הרבים, "מכניסים" את המאזין למציאות הפנימית המתוארת. על פי תאוריה זו, סיפור החיים חושף ומבטא את זהותו של המספר באמצעות המשמעות שהוא מעניק לחייו ולאירועים שהוא חווה, ובו בזמן הסיפור הוא אמצעי שדרכו מתגבשת הזהות האישית.
היות שרוב המחקרים בתחום ההפרעות הנפשיות מתמקדים בסימפטומים, תחומים אחרים, כגון, בריאות, מסוגלות ואסטרטגיות התמודדות, הוזנחו במידה רבה. המטופלים הורגלו לשאלות באשר להיבטים רפואיים של מחתם והופתעו כשנשאלו אם יש להם שיטות להתמודד עמה. דרכי ההתמודדות העיקריות שדווחו בספרות כוללות זיהוי מוקדם של סימפטומים פרה-פסיכוטיים המשמשים כאות אזהרה, שינויים במידת המעורבות והפעילות, מתן הוראה או פקודת עצמי והשבת מלחמה. ההתמודדות הפעילה עם המחלה באמצעות חיפוש משמעות, הגדרת מטרות, בחירת האמצעים להשיגן וניתוב דרך מעבר למחלה השפיעו על השימוש הגובר במושג ההחלמה. בשימוש במושג החלמה יש ניסיון להתייחס לתהליך האישי של צמיחה וגדילה לצד ההתמודדות עם המחלה. הכוונה היא לתהליך של התפתחות ומציאת משמעות ומטרה בחיים שהיא מעבר למחלה.
מדוע הצליחו לשנות את התפיסה שסכיזופרניה היא מחלה פרוגרסיבית בהכרח?
טקסט מס' 1
בשני העשורים האחרונים חלו התפתחויות משמעותיות במחקר ובהמשגה של הפרעות נפשיות קשות ובמתן שירותים לאנשים עם הפרעות נפשיות קשות (להלן "מתמודדים"). התפתחויות אלו הושפעו ממחקרים אשר הראו שמהלך המחלה ותוצאותיה הם הטרוגניים ומושפעים ממאפיינים של אבחנה וממשתנים דמוגרפיים וסביבתיים שאינם קשורים בהכרח לאבחנה, כמו רשתות תמיכה חברתיות וההקשר התרבותי הרחב. בהתאם להבנות אלו התפתחה לאחרונה מגמה לחקור את עולמו הפנימי של האדם עם המחלה, ובתוך כך להתמקד בתהליכים סובייקטיביים.
סכיזופרניה, יותר מכל מחלה נפשית אחרת, נתפסה כבעלת מאפיינים של פסימיות ושל הידרדרות. המקור לפסימיות זו היא בגישתו של קרפלין מלפני יותר ממאה שנה. הוא נתן למחלה את השם שיטיון נעורים ואפיין אותה בהידרדרות מוקדמת בחשיבה, ברגש ובמוטיבציה ובהתנהגות המובילה לדעיכה. במשך השנים נוספו עוד מאפיינים למחלה, אך מאפיין ההידרדרות נותר מאפיין מרכזי. הפסימיות השפיעה על אופי ההתייחסות של אנשי המקצוע והחברה לאנשים הלוקים בסכיזופרניה כמו גם על מידת התקווה והצפיות של קרובי המשפחה ושל המטפלים. רק בשנות ה-60 וה-70 הצליחו להפריך את ההנחה שסכיזופרניה מובילה בהכרח לדעיכה בזכות התקדמות ניכרת בשיטות הסיווג הפסיכיאטרי. מחקרי אורך הראו שמהלך המחלה הוא הטרוגני הרבה יותר ממה שחשבו קודם לכן. המחקרים הראו כי מצבם של מטופלים רבים השתפר באופן משמעותי כשנבדקו לאחר כ-20-40 שנה, והמאמרים חשפו שבין מחצית לשני שלישים מבין 1300 ויותר נבדקים הראו שיפור משמעותי אחרים עשרים שנה. למרות הממצאים האופטימיים והעדויות באשר למהלך ההטרוגני של המחלה ניכרת הסתייגות לוותר על התפיסה הישנה שהמחלה מובילה בהכרח לדעיכה.
בעשורים האחרונים התאוריה הנרטיבית תופסת מקום חשוב בתחום הטיפול במחלות הנפש. תאוריה זו מאפשרת ללמוד על החוויה הסובייקטיבית של מחלת הנפש ולהתקרב להיבט האישי של החוויה האנושית. כמו כן היא מראה כיצד סיפורים אישיים, על ממדיהם הרבים, "מכניסים" את המאזין למציאות הפנימית המתוארת. על פי תאוריה זו, סיפור החיים חושף ומבטא את זהותו של המספר באמצעות המשמעות שהוא מעניק לחייו ולאירועים שהוא חווה, ובו בזמן הסיפור הוא אמצעי שדרכו מתגבשת הזהות האישית.
היות שרוב המחקרים בתחום ההפרעות הנפשיות מתמקדים בסימפטומים, תחומים אחרים, כגון, בריאות, מסוגלות ואסטרטגיות התמודדות, הוזנחו במידה רבה. המטופלים הורגלו לשאלות באשר להיבטים רפואיים של מחתם והופתעו כשנשאלו אם יש להם שיטות להתמודד עמה. דרכי ההתמודדות העיקריות שדווחו בספרות כוללות זיהוי מוקדם של סימפטומים פרה-פסיכוטיים המשמשים כאות אזהרה, שינויים במידת המעורבות והפעילות, מתן הוראה או פקודת עצמי והשבת מלחמה. ההתמודדות הפעילה עם המחלה באמצעות חיפוש משמעות, הגדרת מטרות, בחירת האמצעים להשיגן וניתוב דרך מעבר למחלה השפיעו על השימוש הגובר במושג ההחלמה. בשימוש במושג החלמה יש ניסיון להתייחס לתהליך האישי של צמיחה וגדילה לצד ההתמודדות עם המחלה. הכוונה היא לתהליך של התפתחות ומציאת משמעות ומטרה בחיים שהיא מעבר למחלה.
בעקבות מחקרים ארוכי טווח (השלימו את המשפט):
טקסט מס' 1
בשני העשורים האחרונים חלו התפתחויות משמעותיות במחקר ובהמשגה של הפרעות נפשיות קשות ובמתן שירותים לאנשים עם הפרעות נפשיות קשות (להלן "מתמודדים"). התפתחויות אלו הושפעו ממחקרים אשר הראו שמהלך המחלה ותוצאותיה הם הטרוגניים ומושפעים ממאפיינים של אבחנה וממשתנים דמוגרפיים וסביבתיים שאינם קשורים בהכרח לאבחנה, כמו רשתות תמיכה חברתיות וההקשר התרבותי הרחב. בהתאם להבנות אלו התפתחה לאחרונה מגמה לחקור את עולמו הפנימי של האדם עם המחלה, ובתוך כך להתמקד בתהליכים סובייקטיביים.
סכיזופרניה, יותר מכל מחלה נפשית אחרת, נתפסה כבעלת מאפיינים של פסימיות ושל הידרדרות. המקור לפסימיות זו היא בגישתו של קרפלין מלפני יותר ממאה שנה. הוא נתן למחלה את השם שיטיון נעורים ואפיין אותה בהידרדרות מוקדמת בחשיבה, ברגש ובמוטיבציה ובהתנהגות המובילה לדעיכה. במשך השנים נוספו עוד מאפיינים למחלה, אך מאפיין ההידרדרות נותר מאפיין מרכזי. הפסימיות השפיעה על אופי ההתייחסות של אנשי המקצוע והחברה לאנשים הלוקים בסכיזופרניה כמו גם על מידת התקווה והצפיות של קרובי המשפחה ושל המטפלים. רק בשנות ה-60 וה-70 הצליחו להפריך את ההנחה שסכיזופרניה מובילה בהכרח לדעיכה בזכות התקדמות ניכרת בשיטות הסיווג הפסיכיאטרי. מחקרי אורך הראו שמהלך המחלה הוא הטרוגני הרבה יותר ממה שחשבו קודם לכן. המחקרים הראו כי מצבם של מטופלים רבים השתפר באופן משמעותי כשנבדקו לאחר כ-20-40 שנה, והמאמרים חשפו שבין מחצית לשני שלישים מבין 1300 ויותר נבדקים הראו שיפור משמעותי אחרים עשרים שנה. למרות הממצאים האופטימיים והעדויות באשר למהלך ההטרוגני של המחלה ניכרת הסתייגות לוותר על התפיסה הישנה שהמחלה מובילה בהכרח לדעיכה.
בעשורים האחרונים התאוריה הנרטיבית תופסת מקום חשוב בתחום הטיפול במחלות הנפש. תאוריה זו מאפשרת ללמוד על החוויה הסובייקטיבית של מחלת הנפש ולהתקרב להיבט האישי של החוויה האנושית. כמו כן היא מראה כיצד סיפורים אישיים, על ממדיהם הרבים, "מכניסים" את המאזין למציאות הפנימית המתוארת. על פי תאוריה זו, סיפור החיים חושף ומבטא את זהותו של המספר באמצעות המשמעות שהוא מעניק לחייו ולאירועים שהוא חווה, ובו בזמן הסיפור הוא אמצעי שדרכו מתגבשת הזהות האישית.
היות שרוב המחקרים בתחום ההפרעות הנפשיות מתמקדים בסימפטומים, תחומים אחרים, כגון, בריאות, מסוגלות ואסטרטגיות התמודדות, הוזנחו במידה רבה. המטופלים הורגלו לשאלות באשר להיבטים רפואיים של מחתם והופתעו כשנשאלו אם יש להם שיטות להתמודד עמה. דרכי ההתמודדות העיקריות שדווחו בספרות כוללות זיהוי מוקדם של סימפטומים פרה-פסיכוטיים המשמשים כאות אזהרה, שינויים במידת המעורבות והפעילות, מתן הוראה או פקודת עצמי והשבת מלחמה. ההתמודדות הפעילה עם המחלה באמצעות חיפוש משמעות, הגדרת מטרות, בחירת האמצעים להשיגן וניתוב דרך מעבר למחלה השפיעו על השימוש הגובר במושג ההחלמה. בשימוש במושג החלמה יש ניסיון להתייחס לתהליך האישי של צמיחה וגדילה לצד ההתמודדות עם המחלה. הכוונה היא לתהליך של התפתחות ומציאת משמעות ומטרה בחיים שהיא מעבר למחלה.
כיצד מתייחסים המחקרים לתחומים כגון, מסוגלות, בריאות ואסטרטגיות התמודדות?
טקסט מס' 1
בשני העשורים האחרונים חלו התפתחויות משמעותיות במחקר ובהמשגה של הפרעות נפשיות קשות ובמתן שירותים לאנשים עם הפרעות נפשיות קשות (להלן "מתמודדים"). התפתחויות אלו הושפעו ממחקרים אשר הראו שמהלך המחלה ותוצאותיה הם הטרוגניים ומושפעים ממאפיינים של אבחנה וממשתנים דמוגרפיים וסביבתיים שאינם קשורים בהכרח לאבחנה, כמו רשתות תמיכה חברתיות וההקשר התרבותי הרחב. בהתאם להבנות אלו התפתחה לאחרונה מגמה לחקור את עולמו הפנימי של האדם עם המחלה, ובתוך כך להתמקד בתהליכים סובייקטיביים.
סכיזופרניה, יותר מכל מחלה נפשית אחרת, נתפסה כבעלת מאפיינים של פסימיות ושל הידרדרות. המקור לפסימיות זו היא בגישתו של קרפלין מלפני יותר ממאה שנה. הוא נתן למחלה את השם שיטיון נעורים ואפיין אותה בהידרדרות מוקדמת בחשיבה, ברגש ובמוטיבציה ובהתנהגות המובילה לדעיכה. במשך השנים נוספו עוד מאפיינים למחלה, אך מאפיין ההידרדרות נותר מאפיין מרכזי. הפסימיות השפיעה על אופי ההתייחסות של אנשי המקצוע והחברה לאנשים הלוקים בסכיזופרניה כמו גם על מידת התקווה והצפיות של קרובי המשפחה ושל המטפלים. רק בשנות ה-60 וה-70 הצליחו להפריך את ההנחה שסכיזופרניה מובילה בהכרח לדעיכה בזכות התקדמות ניכרת בשיטות הסיווג הפסיכיאטרי. מחקרי אורך הראו שמהלך המחלה הוא הטרוגני הרבה יותר ממה שחשבו קודם לכן. המחקרים הראו כי מצבם של מטופלים רבים השתפר באופן משמעותי כשנבדקו לאחר כ-20-40 שנה, והמאמרים חשפו שבין מחצית לשני שלישים מבין 1300 ויותר נבדקים הראו שיפור משמעותי אחרים עשרים שנה. למרות הממצאים האופטימיים והעדויות באשר למהלך ההטרוגני של המחלה ניכרת הסתייגות לוותר על התפיסה הישנה שהמחלה מובילה בהכרח לדעיכה.
בעשורים האחרונים התאוריה הנרטיבית תופסת מקום חשוב בתחום הטיפול במחלות הנפש. תאוריה זו מאפשרת ללמוד על החוויה הסובייקטיבית של מחלת הנפש ולהתקרב להיבט האישי של החוויה האנושית. כמו כן היא מראה כיצד סיפורים אישיים, על ממדיהם הרבים, "מכניסים" את המאזין למציאות הפנימית המתוארת. על פי תאוריה זו, סיפור החיים חושף ומבטא את זהותו של המספר באמצעות המשמעות שהוא מעניק לחייו ולאירועים שהוא חווה, ובו בזמן הסיפור הוא אמצעי שדרכו מתגבשת הזהות האישית.
היות שרוב המחקרים בתחום ההפרעות הנפשיות מתמקדים בסימפטומים, תחומים אחרים, כגון, בריאות, מסוגלות ואסטרטגיות התמודדות, הוזנחו במידה רבה. המטופלים הורגלו לשאלות באשר להיבטים רפואיים של מחתם והופתעו כשנשאלו אם יש להם שיטות להתמודד עמה. דרכי ההתמודדות העיקריות שדווחו בספרות כוללות זיהוי מוקדם של סימפטומים פרה-פסיכוטיים המשמשים כאות אזהרה, שינויים במידת המעורבות והפעילות, מתן הוראה או פקודת עצמי והשבת מלחמה. ההתמודדות הפעילה עם המחלה באמצעות חיפוש משמעות, הגדרת מטרות, בחירת האמצעים להשיגן וניתוב דרך מעבר למחלה השפיעו על השימוש הגובר במושג ההחלמה. בשימוש במושג החלמה יש ניסיון להתייחס לתהליך האישי של צמיחה וגדילה לצד ההתמודדות עם המחלה. הכוונה היא לתהליך של התפתחות ומציאת משמעות ומטרה בחיים שהיא מעבר למחלה.
מה כתוב בטקסט על ההתמודדות הפעילה של האנשים עם סכיזופרניה?
טקסט מס' 1
בשני העשורים האחרונים חלו התפתחויות משמעותיות במחקר ובהמשגה של הפרעות נפשיות קשות ובמתן שירותים לאנשים עם הפרעות נפשיות קשות (להלן "מתמודדים"). התפתחויות אלו הושפעו ממחקרים אשר הראו שמהלך המחלה ותוצאותיה הם הטרוגניים ומושפעים ממאפיינים של אבחנה וממשתנים דמוגרפיים וסביבתיים שאינם קשורים בהכרח לאבחנה, כמו רשתות תמיכה חברתיות וההקשר התרבותי הרחב. בהתאם להבנות אלו התפתחה לאחרונה מגמה לחקור את עולמו הפנימי של האדם עם המחלה, ובתוך כך להתמקד בתהליכים סובייקטיביים.
סכיזופרניה, יותר מכל מחלה נפשית אחרת, נתפסה כבעלת מאפיינים של פסימיות ושל הידרדרות. המקור לפסימיות זו היא בגישתו של קרפלין מלפני יותר ממאה שנה. הוא נתן למחלה את השם שיטיון נעורים ואפיין אותה בהידרדרות מוקדמת בחשיבה, ברגש ובמוטיבציה ובהתנהגות המובילה לדעיכה. במשך השנים נוספו עוד מאפיינים למחלה, אך מאפיין ההידרדרות נותר מאפיין מרכזי. הפסימיות השפיעה על אופי ההתייחסות של אנשי המקצוע והחברה לאנשים הלוקים בסכיזופרניה כמו גם על מידת התקווה והצפיות של קרובי המשפחה ושל המטפלים. רק בשנות ה-60 וה-70 הצליחו להפריך את ההנחה שסכיזופרניה מובילה בהכרח לדעיכה בזכות התקדמות ניכרת בשיטות הסיווג הפסיכיאטרי. מחקרי אורך הראו שמהלך המחלה הוא הטרוגני הרבה יותר ממה שחשבו קודם לכן. המחקרים הראו כי מצבם של מטופלים רבים השתפר באופן משמעותי כשנבדקו לאחר כ-20-40 שנה, והמאמרים חשפו שבין מחצית לשני שלישים מבין 1300 ויותר נבדקים הראו שיפור משמעותי אחרים עשרים שנה. למרות הממצאים האופטימיים והעדויות באשר למהלך ההטרוגני של המחלה ניכרת הסתייגות לוותר על התפיסה הישנה שהמחלה מובילה בהכרח לדעיכה.
בעשורים האחרונים התאוריה הנרטיבית תופסת מקום חשוב בתחום הטיפול במחלות הנפש. תאוריה זו מאפשרת ללמוד על החוויה הסובייקטיבית של מחלת הנפש ולהתקרב להיבט האישי של החוויה האנושית. כמו כן היא מראה כיצד סיפורים אישיים, על ממדיהם הרבים, "מכניסים" את המאזין למציאות הפנימית המתוארת. על פי תאוריה זו, סיפור החיים חושף ומבטא את זהותו של המספר באמצעות המשמעות שהוא מעניק לחייו ולאירועים שהוא חווה, ובו בזמן הסיפור הוא אמצעי שדרכו מתגבשת הזהות האישית.
היות שרוב המחקרים בתחום ההפרעות הנפשיות מתמקדים בסימפטומים, תחומים אחרים, כגון, בריאות, מסוגלות ואסטרטגיות התמודדות, הוזנחו במידה רבה. המטופלים הורגלו לשאלות באשר להיבטים רפואיים של מחתם והופתעו כשנשאלו אם יש להם שיטות להתמודד עמה. דרכי ההתמודדות העיקריות שדווחו בספרות כוללות זיהוי מוקדם של סימפטומים פרה-פסיכוטיים המשמשים כאות אזהרה, שינויים במידת המעורבות והפעילות, מתן הוראה או פקודת עצמי והשבת מלחמה. ההתמודדות הפעילה עם המחלה באמצעות חיפוש משמעות, הגדרת מטרות, בחירת האמצעים להשיגן וניתוב דרך מעבר למחלה השפיעו על השימוש הגובר במושג ההחלמה. בשימוש במושג החלמה יש ניסיון להתייחס לתהליך האישי של צמיחה וגדילה לצד ההתמודדות עם המחלה. הכוונה היא לתהליך של התפתחות ומציאת משמעות ומטרה בחיים שהיא מעבר למחלה.
איזו כותרת הכי מתאימה לטקסט?
טקסט מס' 2
השמירה על סודיות הנדרשת ממטפלים (רופאים, פסיכולוגים, עובדים סוציאליים, אחיות ועוד) וכל מי שעובד במסגרות טיפוליות היא לכאורה אחת מדרישות האתיקה המוכרות והמקובלות ביותר. מחקרים מעידים שהעוסקים במקצועות טיפוליים יודעים כי חלה חוברת סודיות על כל מה שמגיע לידיעתם במסגרת עבודתם, וכי רוב רובם של האנשים המגיעים לטיפול נפשי מניחים שכל מה שיספרו וכל מה שהמטפל ידע עליהם יישמר בסוד. אולי מסיבה זו נדיר למדי במסגרת הטיפול הפרטי שמטופל יבקש את הבטחת המטפל שכל מה שיספר לו יישמר בסוד.
בקשה כזו מתעוררת בדרך כלל כאשר האדם מגיע לטיפול עם ידיעה או תחושה שמה שהוא עומד לספר למטפל עלול לפגוע בו בצורה כלשהי אם ייוודע ברבים או אפילו לאנשים מסוימים, והוא רוצה לקבל הבטחה מפורשת שכל מה שיאמר יישמר בסוד. בטיפול במסגרת ציבורית החשש ל"דליפת אינפורמציה" מהטיפול גדול בהרבה. עצם העבודה שהזדקקותו של אדם לטיפול, אבחון או לייעוץ נפשי נרשמת בתיק ציבורי מעוררת אצל רבים בושה וחרדה מהאפשרות שעולמם הפרטי והאינטימי ביותר ייחשף. לפעמים קיימת אצל המטופל גם תחושה שלאנשים רבים יש לכאורה גישה לתיק האישי שלו ומתעורר בו חשש שהמוסד מחויב בדיווח ובהעברת אינפורמציה למוסדות שונים בלי שתהיה לו כל שליטה על כך.
מעבר להבדלים הקיימים בין התפקידים השונים של אנשי המקצוע ובין המסגרות שבהן הם פועלים, הם כולם יודעים כי חוברת הסודיות חלה על כל מידע שנמסר להם במסגרת עבודתם המקצועית ואין ביניהם ויכול על חשיבות השמירה הקפדנית על סודיות.
עם זאת, אין ככל הנראה חובה אתית שהיא כה לא מובנת ולא קלה ליישום במעשה המקצועי היום יומי ושכה מרבים להפר אותה. הסיבות לכך מורכבות ונוסעות לעיתים מקונפליקטים בין צווים אתיים שונים, בין צווים אתיים לצווים חוקיים או בין נאמנויות סותרות של איש מקצוע וכן מחוסר ידע מספיק של תקנות האתיקה והחוק, וככל הנראה גם מחולשות אנושיות ומהקושי של רבים לשמור סודות ולא לספר אותם לאיש, כנדרש.
בקשת המטופל לסודיות נפוצה בסקטור (השלימו את המשפט):
טקסט מס' 2
השמירה על סודיות הנדרשת ממטפלים (רופאים, פסיכולוגים, עובדים סוציאליים, אחיות ועוד) וכל מי שעובד במסגרות טיפוליות היא לכאורה אחת מדרישות האתיקה המוכרות והמקובלות ביותר. מחקרים מעידים שהעוסקים במקצועות טיפוליים יודעים כי חלה חוברת סודיות על כל מה שמגיע לידיעתם במסגרת עבודתם, וכי רוב רובם של האנשים המגיעים לטיפול נפשי מניחים שכל מה שיספרו וכל מה שהמטפל ידע עליהם יישמר בסוד. אולי מסיבה זו נדיר למדי במסגרת הטיפול הפרטי שמטופל יבקש את הבטחת המטפל שכל מה שיספר לו יישמר בסוד.
בקשה כזו מתעוררת בדרך כלל כאשר האדם מגיע לטיפול עם ידיעה או תחושה שמה שהוא עומד לספר למטפל עלול לפגוע בו בצורה כלשהי אם ייוודע ברבים או אפילו לאנשים מסוימים, והוא רוצה לקבל הבטחה מפורשת שכל מה שיאמר יישמר בסוד. בטיפול במסגרת ציבורית החשש ל"דליפת אינפורמציה" מהטיפול גדול בהרבה. עצם העבודה שהזדקקותו של אדם לטיפול, אבחון או לייעוץ נפשי נרשמת בתיק ציבורי מעוררת אצל רבים בושה וחרדה מהאפשרות שעולמם הפרטי והאינטימי ביותר ייחשף. לפעמים קיימת אצל המטופל גם תחושה שלאנשים רבים יש לכאורה גישה לתיק האישי שלו ומתעורר בו חשש שהמוסד מחויב בדיווח ובהעברת אינפורמציה למוסדות שונים בלי שתהיה לו כל שליטה על כך.
מעבר להבדלים הקיימים בין התפקידים השונים של אנשי המקצוע ובין המסגרות שבהן הם פועלים, הם כולם יודעים כי חוברת הסודיות חלה על כל מידע שנמסר להם במסגרת עבודתם המקצועית ואין ביניהם ויכול על חשיבות השמירה הקפדנית על סודיות.
עם זאת, אין ככל הנראה חובה אתית שהיא כה לא מובנת ולא קלה ליישום במעשה המקצועי היום יומי ושכה מרבים להפר אותה. הסיבות לכך מורכבות ונוסעות לעיתים מקונפליקטים בין צווים אתיים שונים, בין צווים אתיים לצווים חוקיים או בין נאמנויות סותרות של איש מקצוע וכן מחוסר ידע מספיק של תקנות האתיקה והחוק, וככל הנראה גם מחולשות אנושיות ומהקושי של רבים לשמור סודות ולא לספר אותם לאיש, כנדרש.
מדוע קיימים הבדלים בחובת הסודיות בין המקצועות הטיפוליים השונים בתחום הסודיות?
טקסט מס' 2
השמירה על סודיות הנדרשת ממטפלים (רופאים, פסיכולוגים, עובדים סוציאליים, אחיות ועוד) וכל מי שעובד במסגרות טיפוליות היא לכאורה אחת מדרישות האתיקה המוכרות והמקובלות ביותר. מחקרים מעידים שהעוסקים במקצועות טיפוליים יודעים כי חלה חוברת סודיות על כל מה שמגיע לידיעתם במסגרת עבודתם, וכי רוב רובם של האנשים המגיעים לטיפול נפשי מניחים שכל מה שיספרו וכל מה שהמטפל ידע עליהם יישמר בסוד. אולי מסיבה זו נדיר למדי במסגרת הטיפול הפרטי שמטופל יבקש את הבטחת המטפל שכל מה שיספר לו יישמר בסוד.
בקשה כזו מתעוררת בדרך כלל כאשר האדם מגיע לטיפול עם ידיעה או תחושה שמה שהוא עומד לספר למטפל עלול לפגוע בו בצורה כלשהי אם ייוודע ברבים או אפילו לאנשים מסוימים, והוא רוצה לקבל הבטחה מפורשת שכל מה שיאמר יישמר בסוד. בטיפול במסגרת ציבורית החשש ל"דליפת אינפורמציה" מהטיפול גדול בהרבה. עצם העבודה שהזדקקותו של אדם לטיפול, אבחון או לייעוץ נפשי נרשמת בתיק ציבורי מעוררת אצל רבים בושה וחרדה מהאפשרות שעולמם הפרטי והאינטימי ביותר ייחשף. לפעמים קיימת אצל המטופל גם תחושה שלאנשים רבים יש לכאורה גישה לתיק האישי שלו ומתעורר בו חשש שהמוסד מחויב בדיווח ובהעברת אינפורמציה למוסדות שונים בלי שתהיה לו כל שליטה על כך.
מעבר להבדלים הקיימים בין התפקידים השונים של אנשי המקצוע ובין המסגרות שבהן הם פועלים, הם כולם יודעים כי חוברת הסודיות חלה על כל מידע שנמסר להם במסגרת עבודתם המקצועית ואין ביניהם ויכול על חשיבות השמירה הקפדנית על סודיות.
עם זאת, אין ככל הנראה חובה אתית שהיא כה לא מובנת ולא קלה ליישום במעשה המקצועי היום יומי ושכה מרבים להפר אותה. הסיבות לכך מורכבות ונוסעות לעיתים מקונפליקטים בין צווים אתיים שונים, בין צווים אתיים לצווים חוקיים או בין נאמנויות סותרות של איש מקצוע וכן מחוסר ידע מספיק של תקנות האתיקה והחוק, וככל הנראה גם מחולשות אנושיות ומהקושי של רבים לשמור סודות ולא לספר אותם לאיש, כנדרש.
מדוע קל להפר את החובה לסודיות?
טקסט מס' 3
החסידה הלבנה, היא, אולי, הציפור האהובה והמוכרת ביותר באירופה. הקשר בין החסידה לאדם הוא עמוק ועתיק יומין. בעמים שונים מככבת החסידה בסיפורי פולקלור ובאגדות רבות.
במצריים העתיקה העריצו אותה, וראו בה סמל למתן כבוד של בן לאביו, כי האמינו שצעירי החסידות נושאים על גבם את הוריהם הבוגרים במסע הנדודים הקשה. ביוון הוטל עונש מוות על מי שפגע בחסידה, שכן היוונים הקדמונים ראו כי החסידות מחסלות את הנחשים ובכך מאפשרות חיים לבני אדם. בנצרות מסמלת החסידה את הצניעות והתום, טוב הלב והנאמנות, והיא קשורה בדמותה של מריה הקדושה.
מדוע נקשרו בה אמונות ואגדות רבות כל כך? מהו סוד קסמה? החסידה מבשרת את בוא האביב, ובאירופה שעברה את כל חודשי החורף המקפיאים תחת מעטה שלג, כל מי שמביא את האביב זוכה לאהדה באורח אוטומטי כמעט. הנאמנות הזוגית של החסידות גם היא מחממת את הלב- כל חסידה שומרת אמונים לחסיד שלה, ופוגשת אותו בכל אביב בקן משותף. תכונת הנאמנות דיברה מיד אל המאמינים, אנשי המוסר והדת באירופה.
החסידה צדה בכישרון רב חרקים מזיקים כמו הארבה, נברנים בשדות, צפרדעים, ושאר יצורים שבני אדם, ובעיקר חקלאים, שמחים להיפטר מנוכחותם. ובנוסף לכל המעלות שמנינו עד כאן, החסידה היא ציפור אלגנטית ויפהפייה. רגליה ארוכות ודקות בצבע אדום לוהט, מקורה ארוך ואדום, עם שילוב מושלם של נוצות צחורות ושחורות, יש לה מראה כללי עדין ואצילי, כשהיא עומדת על רגל אחת.
בפסקה הראשונה (שורה שנייה) כתוב: "בעמים שונים מככבת החסידה בסיפורי פולקלור ובאגדות רבות" . משמעות הצירוף סיפורי- פולקלור היא:
טקסט מס' 3
החסידה הלבנה, היא, אולי, הציפור האהובה והמוכרת ביותר באירופה. הקשר בין החסידה לאדם הוא עמוק ועתיק יומין. בעמים שונים מככבת החסידה בסיפורי פולקלור ובאגדות רבות.
במצריים העתיקה העריצו אותה, וראו בה סמל למתן כבוד של בן לאביו, כי האמינו שצעירי החסידות נושאים על גבם את הוריהם הבוגרים במסע הנדודים הקשה. ביוון הוטל עונש מוות על מי שפגע בחסידה, שכן היוונים הקדמונים ראו כי החסידות מחסלות את הנחשים ובכך מאפשרות חיים לבני אדם. בנצרות מסמלת החסידה את הצניעות והתום, טוב הלב והנאמנות, והיא קשורה בדמותה של מריה הקדושה.
מדוע נקשרו בה אמונות ואגדות רבות כל כך? מהו סוד קסמה? החסידה מבשרת את בוא האביב, ובאירופה שעברה את כל חודשי החורף המקפיאים תחת מעטה שלג, כל מי שמביא את האביב זוכה לאהדה באורח אוטומטי כמעט. הנאמנות הזוגית של החסידות גם היא מחממת את הלב- כל חסידה שומרת אמונים לחסיד שלה, ופוגשת אותו בכל אביב בקן משותף. תכונת הנאמנות דיברה מיד אל המאמינים, אנשי המוסר והדת באירופה.
החסידה צדה בכישרון רב חרקים מזיקים כמו הארבה, נברנים בשדות, צפרדעים, ושאר יצורים שבני אדם, ובעיקר חקלאים, שמחים להיפטר מנוכחותם. ובנוסף לכל המעלות שמנינו עד כאן, החסידה היא ציפור אלגנטית ויפהפייה. רגליה ארוכות ודקות בצבע אדום לוהט, מקורה ארוך ואדום, עם שילוב מושלם של נוצות צחורות ושחורות, יש לה מראה כללי עדין ואצילי, כשהיא עומדת על רגל אחת.
מדוע החסידה הינה ציפור משמעותית לנוצרים?
טקסט מס' 3
החסידה הלבנה, היא, אולי, הציפור האהובה והמוכרת ביותר באירופה. הקשר בין החסידה לאדם הוא עמוק ועתיק יומין. בעמים שונים מככבת החסידה בסיפורי פולקלור ובאגדות רבות.
במצריים העתיקה העריצו אותה, וראו בה סמל למתן כבוד של בן לאביו, כי האמינו שצעירי החסידות נושאים על גבם את הוריהם הבוגרים במסע הנדודים הקשה. ביוון הוטל עונש מוות על מי שפגע בחסידה, שכן היוונים הקדמונים ראו כי החסידות מחסלות את הנחשים ובכך מאפשרות חיים לבני אדם. בנצרות מסמלת החסידה את הצניעות והתום, טוב הלב והנאמנות, והיא קשורה בדמותה של מריה הקדושה.
מדוע נקשרו בה אמונות ואגדות רבות כל כך? מהו סוד קסמה? החסידה מבשרת את בוא האביב, ובאירופה שעברה את כל חודשי החורף המקפיאים תחת מעטה שלג, כל מי שמביא את האביב זוכה לאהדה באורח אוטומטי כמעט. הנאמנות הזוגית של החסידות גם היא מחממת את הלב- כל חסידה שומרת אמונים לחסיד שלה, ופוגשת אותו בכל אביב בקן משותף. תכונת הנאמנות דיברה מיד אל המאמינים, אנשי המוסר והדת באירופה.
החסידה צדה בכישרון רב חרקים מזיקים כמו הארבה, נברנים בשדות, צפרדעים, ושאר יצורים שבני אדם, ובעיקר חקלאים, שמחים להיפטר מנוכחותם. ובנוסף לכל המעלות שמנינו עד כאן, החסידה היא ציפור אלגנטית ויפהפייה. רגליה ארוכות ודקות בצבע אדום לוהט, מקורה ארוך ואדום, עם שילוב מושלם של נוצות צחורות ושחורות, יש לה מראה כללי עדין ואצילי, כשהיא עומדת על רגל אחת.
מדוע החסידה מהווה סמל לתרבויות שונות?
טקסט מס' 4
הפינגווין הוא עוף גדול ומוזר, שחי בימים שבדרום כדור הארץ. הוא שחיין מצוין וחי מדגים, אך אין הוא יודע לעוף. אפשר למצוא אותו גם בקוטב הדרומי, שם יורדת הטמפרטורה ל – 50-80 מעלות מתחת לאפס. גם בקור זה מחזיק הפינגווין מעמד. הוא גם דוגר על ביצים ומקים דור חדש. הפינגווין – הנקבה מטילה רק ביצה אחת. היא מטילה אותה, על הקרח או על השלג. מיד אחרי ההטלה היא יוצאת לים לחפש מזון. ומי ידגור על הביצה ? הפינגווין – הזכר, כמובן, הוא מקבל עליו את התפקיד הזה בלי כל תלונות, כדבר מובן מאליו.
מאחר שהפינגווין איננו יושב כלל, אלא עומד תמיד זקוף – הוא גם דוגר בעמידה, איך הוא עושה זאת? הוא עומד על רגל אחת ובשנייה הוא מחזיק את הביצה צמודה לגוף. כך הוא מחמם את הביצה עד שיוצא מתוכה האפרוח.
אין זאת מלאכה קלה, כי תקופת הדגירה נמשכת חודשיים. שישים יום הוא צריך לעמוד כשרגלו האחת על הקרח והשנייה מחזיקה בביצה. לעיתים הוא מחליף כמובן את הרגל, אך אין הוא מפסיק את הדגירה. במשך כל תקופת הדגירה אין הוא אוכל דבר וניזון רק מהשומן שבגופו. כאשר הביצה עומדת להיבקע, חוזרת הנקבה אל בעלה. הבעל המסור שנעשה בינתיים רזה ומצומק, פוסע בקושי אל המים כדי להפסיק את הצום הממושך, והאם מקבלת את תפקיד הטיפול באפרוח.
מה תפקיד האב (פינגווין)?
טקסט מס' 4
הפינגווין הוא עוף גדול ומוזר, שחי בימים שבדרום כדור הארץ. הוא שחיין מצוין וחי מדגים, אך אין הוא יודע לעוף. אפשר למצוא אותו גם בקוטב הדרומי, שם יורדת הטמפרטורה ל – 50-80 מעלות מתחת לאפס. גם בקור זה מחזיק הפינגווין מעמד. הוא גם דוגר על ביצים ומקים דור חדש. הפינגווין – הנקבה מטילה רק ביצה אחת. היא מטילה אותה, על הקרח או על השלג. מיד אחרי ההטלה היא יוצאת לים לחפש מזון. ומי ידגור על הביצה ? הפינגווין – הזכר, כמובן, הוא מקבל עליו את התפקיד הזה בלי כל תלונות, כדבר מובן מאליו.
מאחר שהפינגווין איננו יושב כלל, אלא עומד תמיד זקוף – הוא גם דוגר בעמידה, איך הוא עושה זאת? הוא עומד על רגל אחת ובשנייה הוא מחזיק את הביצה צמודה לגוף. כך הוא מחמם את הביצה עד שיוצא מתוכה האפרוח.
אין זאת מלאכה קלה, כי תקופת הדגירה נמשכת חודשיים. שישים יום הוא צריך לעמוד כשרגלו האחת על הקרח והשנייה מחזיקה בביצה. לעיתים הוא מחליף כמובן את הרגל, אך אין הוא מפסיק את הדגירה. במשך כל תקופת הדגירה אין הוא אוכל דבר וניזון רק מהשומן שבגופו. כאשר הביצה עומדת להיבקע, חוזרת הנקבה אל בעלה. הבעל המסור שנעשה בינתיים רזה ומצומק, פוסע בקושי אל המים כדי להפסיק את הצום הממושך, והאם מקבלת את תפקיד הטיפול באפרוח.
מהי כותרת מתאימה לטקסט?
ממה מושפע מהלך המחלה?
התשובה הנכונה היא סעיף 4: מאפיינים של האבחנה, מאפיינים סביבתיים, חברתיים ותרבותיים.
ובה מצויה בפסקה הראשונה:
"התפתחויות אלו הושפעו ממחקרים אשר הראו שמהלך המחלה ותוצאותיה הם הטרוגניים ומושפעים ממאפיינים של אבחנה וממשתנים דמוגרפיים וסביבתיים שאינם קשורים בהכרח לאבחנה, כמו רשתות תמיכה חברתיות וההקשר התרבותי הרחב."
השם "שיטיון נעורים" מכוון ל:
התשובה הנכונה היא סעיף 2: סכיזופרניה.
התשובה מצויה בפסקה השנייה:
"סכיזופרניה, יותר מכל מחלה נפשית אחרת, נתפסה כבעלת מאפיינים של פסימיות ושל הידרדרות. המקור לפסימיות זו היא בגישתו של קרפלין מלפני יותר ממאה שנה. הוא נתן למחלה את השם שיטיון נעורים ואפיין אותה בהידרדרות מוקדמת בחשיבה, ברגש ובמוטיבציה ובהתנהגות המובילה לדעיכה".
מדוע הצליחו לשנות את התפיסה שסכיזופרניה היא מחלה פרוגרסיבית בהכרח?
התשובה הנכונה היא סעיף 2: התקדמות בשיטת הסווג הפסיכיאטרית.
התשובה מצויה בפסקה השנייה:
"הלוקים בסכיזופרניה כמו גם על מידת התקווה והצפיות של קרובי המשפחה ושל המטפלים. רק בשנות ה-60 וה-70 הצליחו להפריך את ההנחה שסכיזופרניה מובילה בהכרח לדעיכה בזכות התקדמות ניכרת בשיטות הסיווג הפסיכיאטרי."
בעקבות מחקרים ארוכי טווח (השלימו את המשפט):
התשובה הנכונה היא סעיף 1: התבססה ההבנה כי מהלך המחלה הוא הטרוגני, אך עדיין קיים קושי לזנוח את התפיסות הישנות.
התשובה מצויה בפסקה השנייה:
"למרות הממצאים האופטימיים והעדויות באשר למהלך ההטרוגני של המחלה ניכרת הסתייגות לוותר על התפיסה הישנה שהמחלה מובילה בהכרח לדעיכה."
כיצד מתייחסים המחקרים לתחומים כגון, מסוגלות, בריאות ואסטרטגיות התמודדות?
התשובה הנכונה היא סעיף 2: מחקרים נטו להתמקד בסימפטומים של המחלה ופחות בתחומים אלו.
התשובה מצויה בפסקה הרביעית:
"היות שרוב המחקרים בתחום ההפרעות הנפשיות מתמקדים בסימפטומים, תחומים אחרים, כגון, בריאות, מסוגלות ואסטרטגיות התמודדות, הוזנחו במידה רבה."
מה כתוב בטקסט על ההתמודדות הפעילה של האנשים עם סכיזופרניה?
התשובה הנכונה היא סעיף 4: אף תשובה הינה נכונה.
התשובה מצויה בפסקה הרביעית:
"ההתמודדות הפעילה עם המחלה באמצעות חיפוש משמעות, הגדרת מטרות, בחירת האמצעים להשיגן וניתוב דרך מעבר למחלה השפיעו על השימוש הגובר במושג ההחלמה. בשימוש במושג החלמה יש ניסיון להתייחס לתהליך האישי של צמיחה וגדילה לצד ההתמודדות עם המחלה. הכוונה היא לתהליך של התפתחות ומציאת משמעות ומטרה בחיים שהיא מעבר למחלה."
איזו כותרת הכי מתאימה לטקסט?
התשובה הנכונה היא סעיף 3:סיכזופרניה –מעבר מגישה פסימית לגישה אופטימית.
את התשובה ניתן להסיק לאחר קריאת הטקסט כולו. מאחר והטקסט מתאר כיצד ישנו מעבר מתפיסת המחלה כמחלה פרוגרסיבית, דועכת והדגש עליה הוא על סימפטומים של המחלה לתפיסה שרואה את המחלה כהטרוגנית עם אפשרות לשיפור ודגש על היבטים בריאים כמו התמודדות ומסוגלות.
בקשת המטופל לסודיות נפוצה בסקטור (השלימו את המשפט):
התשובה הנכונה היא סעיף 2: הציבורי.
התשובה מצויה בפסקה הראשונה:
"רוב רובם של האנשים המגיעים לטיפול נפשי מניחים שכל מה שיספרו וכל מה שהמטפל ידע עליהם יישמר בסוד. אולי מסיבה זו נדיר למדי במסגרת הטיפול הפרטי שמטופל יבקש את הבטחת המטפל שכל מה שיספר לו יישמר בסוד."
מדוע קיימים הבדלים בחובת הסודיות בין המקצועות הטיפוליים השונים בתחום הסודיות?
התשובה הנכונה היא סעיף 1: לא קיימים הבדלים. חובת הסודיות חלה על כל מידע שנמסר במסגרת עבודתם.
התשובה מצויה בפסקה השלישית:
"מעבר להבדלים הקיימים בין התפקידים השונים של אנשי המקצוע ובין המסגרות שבהן הם פועלים, הם כולם יודעים כי חוברת הסודיות חלה על כל מידע שנמסר להם במסגרת עבודתם המקצועית ואין ביניהם ויכול על חשיבות השמירה הקפדנית על סודיות."
מדוע קל להפר את החובה לסודיות?
התשובה הנכונה היא סעיף 4: כל התשובות נכונות.
התשובה מצויה בפסקה הרביעית:
"עם זאת, אין ככל הנראה חובה אתית שהיא כה לא מובנת ולא קלה ליישום במעשה המקצועי היום יומי ושכה מרבים להפר אותה. הסיבות לכך מורכבות ונוסעות לעיתים מקונפליקטים בין צווים אתיים שונים, בין צווים אתיים לצווים חוקיים או בין נאמנויות סותרות של איש מקצוע וכן מחוסר ידע מספיק של תקנות האתיקה והחוק, וככל הנראה גם מחולשות אנושיות ומהקושי של רבים לשמור סודות ולא לספר אותם לאיש, כנדרש."
בפסקה הראשונה (שורה שנייה) כתוב: "בעמים שונים מככבת החסידה בסיפורי פולקלור ובאגדות רבות" . משמעות הצירוף סיפורי- פולקלור היא:
התשובה הנכונה היא סעיף 3: סיפורי עם.
משמעות המילים "סיפורי פולקלור" היא סיפורי עם. ניתן גם להבין זאת מתוך המשפט:" בעמים שונים מככבת החסידה בסיפורי פולקלור ובאגדות רבות".
מדוע החסידה הינה ציפור משמעותית לנוצרים?
התשובה הנכונה היא סעיף 3: מאחר והיא מסמלת צניעות ותום לב וקשורה בדמותה למריה הקדושה.
התשובה מצויה בפסקה השנייה:
"בנצרות מסמלת החסידה את הצניעות והתום, טוב הלב והנאמנות, והיא קשורה בדמותה של מריה הקדושה."
מדוע החסידה מהווה סמל לתרבויות שונות?
התשובה הנכונה היא סעיף 4: כל התשובות נכונות.
התשובה מצויה בפסקה השלישית ובפסקה הרביעית.
"החסידה מבשרת את בוא האביב, ובאירופה שעברה את כל חודשי החורף המקפיאים תחת מעטה שלג, כל מי שמביא את האביב זוכה לאהדה באורח אוטומטי כמעט. הנאמנות הזוגית של החסידות גם היא מחממת את הלב- כל חסידה שומרת אמונים לחסיד שלה, ופוגשת אותו בכל אביב בקן משותף. תכונת הנאמנות דיברה מיד אל המאמינים, אנשי המוסר והדת באירופה. החסידה צדה בכישרון רב חרקים מזיקים כמו הארבה, נברנים בשדות, צפרדעים, ושאר יצורים שבני אדם, ובעיקר חקלאים, שמחים להיפטר מנוכחותם."
מה תפקיד האב (פינגווין)?
התשובה הנכונה היא סעיף 3: דגירה וחימום.
התשובה מצויה בפסקה הראשונה: "היא מטילה אותה, על הקרח או על השלג. מיד אחרי ההטלה היא יוצאת לים לחפש מזון. ומי ידגור על הביצה ? הפינגווין – הזכר, כמובן, הוא מקבל עליו את התפקיד הזה בלי כל תלונות, כדבר מובן מאליו."
מהי כותרת מתאימה לטקסט?
התשובה הנכונה היא סעיף 4: פינגוונים זכרים- אבות לויליים.
מאחר והטקסט מתאר את פעולת הדגירה של הזכרים וההקרבה שלהם לאפרוחים, יש לבחור בכותרת שמתייחסת להורות של הזכרים. לכן, זו התשובה המתאימה ביותר.